פסק-דין בתיק ת"א 59119-04

מבוא

1.      לפניי תביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כנגד הנתבעים להשבת גמלאות ששילם ועתיד לשלם לאלמנת המנוח טיטיאנו ניקולאי ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח היה "עובד זר" אזרח רומניה.

2.       המנוח מצא את מותו ב"תאונת עבודה" (להלן: "התאונה") כהגדרתה ב חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) , התשנ"ה - 1955 (להלן: "החוק"). ביום 28.2.01 נמצא המנוח מוטל על הקרקע, חסר הכרה, פגוע קשות בראשו לצד סולם עץ (להלן: "הסולם") שנשען על קיר באתר עבודה באשדוד (להלן: "האתר").

3.      תיק התביעה נפתח ביום 7.9.04 עם הגשת תביעת עזבון המנוח ואלמנתו - התובעים 1,2 (להלן: "עזבון המנוח"). התיק נדון בפני מותב קודם אשר נעתר לבקשת המל"ל להצטרף כתובע נוסף לתביעה. ביום 2.7.07, כשש שנים ומחצה לאחר קרות התאונה, הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו צורף המל"ל כתובע נוסף. יאמר כי תביעת עזבון המנוח הוגשה מלכתחילה כנגד שישה נתבעים, לרבות  הנתבעות 5-6- מעבידתו של המנוח ומבטחתה.

ישיבת קדם המשפט הראשונה התקיימה לפניי ביום 13.12.09. בשל ארכות זמן חוזרות ונשנות שנתנו למל"ל להגשת ראיותיו- חל עיכוב בקביעת המועד לשמיעתן.

4.      על פי  הנטען בכתב התביעה המתוקן, הנתבעת 1 - אורשר מחסני ערובה (1985) בע"מ (להלן:" אורשר") עסקה, בזמנים הרלוונטים לתביעה, בהקמת מבנה באתר וכי הינה "מבצע הבניה" באתר.

5.      הנתבעת 2,ש"י גיל פרויקטים בע"מ (להלן:" ש"י"), חברה פרטית. על פי הנטען, בזמנים הרלוונטים לתביעה היתה אחראית על הבטיחות בעבודה באתר בהתאם להסכם עם אורשר.

6.      הנתבע 3, מר מיכאל ברקוביץ' (להלן:" מנהל העבודה"), אזרח ותושב מדינת ישראל, הועסק ע"י ש"י ושימש כמנהל עבודה באתר. 

7.      הנתבעת 4, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן:" מנורה") הינה מבטחת אחריותם הנזיקית של ש"י ומנהל העבודה.

8.      הנתבעת 5, אס פרסונל מקצועי בע"מ (להלן:" המעבידה"), העסיקה את המנוח, בזמנים הרלוונטים לתביעה, וכי לא עומדת למל"ל עילת תביעה כנגדה. התביעה הוגשה גם כנגד מבטחתה של המעבידה, הנתבעת 6- אריה חברה לביטוח בע"מ.

9.      אין חולק כי מכל סכום שייפסק לטובת המל"ל יש לנכות את חלקה של המעבידה - אם וככל שמוטלת עליה חבות בנזיקין וזאת אף מבלי שהינה בעלת דין בתביעה לרבות להודעה לצד שלישי.

משכך, ביום 21.2.10 לאחר פניות מרובות של ב"כ המעבידה ואריה, נאות המל"ל לדחות את התביעה כנגדו, וביום 12.10.10 נדחתה גם ההודעה לצד שלישי שנשלחה כנגדם ע"י הנתבעים 2-4.

10.בישיבת יום 9.12.08 שהתקיימה בפני המותב הקודם, עתר ב"כ עזבון המנוח להפסקת תובענת מרשיו, שכן לדבריו האלמנה אינה משתפת פעולה עימו, חרף פניותיו אליה. תביעת העיזבון נדחתה באותה ישיבה ונמשכה כסדרה תביעת המל"ל. בד בבד נקבע כי בכל הקשור למל"ל "... ועל מנת לאפשר לו שהות התארגנות בהמשך התובענה, נקבע לקדם משפט נוסף ליום 24.03.09..." (עמוד 9 לפרוטוקול).

בין לבין הועבר התיק להמשך דיון לפניי.

11.פסק - הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדי המל"ל: מר דוד מסטר, מפקח עבודה במשרד העבודה והרווחה, (כתוארו אז), באגף הפיקוח על העבודה (להלן:" המפקח") ופרופ' אליס ברזיס אשר הגישה חוות דעת מומחה מיום 18.11.09 בעניין אומדנים לאובדן השתכרות של המנוח כתוצאה מהתאונה.

כן קראתי בעיון את התיעוד שהוגש ע"י הצדדים ושמעתי בתום הדיון את סיכומיהם בע"פ.

12.אקדים ואומר כי מצאתי שדין התביעה להדחות. יוער כי בתום עדותו של המפקח, המדאיגה אותי עד מאוד, נתנה החלטתי במסגרתה התבקש ב"כ המל"ל לקבל את עמדת מרשו לדחיית התביעה. החלטתי לא זכתה לתגובה עניינית ומשכך נשמעו שאר הראיות וסיכומי הצדדים.

13.אלמלא דרך התנהלותו של המל"ל כלפי הנתבעות במהלך הדיון לפניי, כפי שנסקרה בהחלטתי מיום 22.12.10 (להלן: "ההחלטה"), היו מובאות לפני בית המשפט ראיות נוספות לאלו המעטות שהוגשו ע"י המל"ל, לרבות ראיה ניצחת בדבר העדר חבות מטעם הנתבעות לקרות התאונה.

14.בחקירתו הנגדית בחר המפקח להתנער מראיה ניצחת זו ובנוסף סרב להביא בחשבון אפשרות, ולו גם תיאורטית, כי המנוח שתה לשוכרה עובר לתאונה וכי יכול ונפל ונחבל עקב כך. המפקח נשאר איתן בדעתו על אף שהוצגה בפניו תעודת חדר מיון אליו הובא המנוח מייד לאחר התאונה כשהוא מחוסר הכרה, שם נכתב כי המנוח " מדיף ריח של אלכוהול בבדיקה מסריח מאלכוהול ", ובהמשך נכתב: " שתיית אלכוהול מסיבית".